ד"ש מפרשת תרומה 🎁

שריקות מגלב מונף על גוו העבדים העבריים, צרחות של הנוגשים המצריים מהר, יותר מהר.


ברקע, עצי ארז תמירים יפיפיים, ירוק עד. העבדים מגניבים מבט אל העצים, וזיק נדלק בעיניהם הכבויות.


הסיפור החל כמאתיים שנה קודם. יעקב אבינו וכל משפחתו יורדים מצרימה. הוא לוקח איתו מישראל שתילי ארז, ונוטע אותם במצרים.


בניי אהוביי, שימעו היטב! אתם תחזרו לישראל. הארזים יצמחו. קחו אותם. מהם תבנו משכן לה' אמר יעקב.


יעקב אבינו צפה את הבאות. צאצאיו עתידים להיות עבדים מוכים ומושפלים.


בתוך הכאב והאובדן, כמחזה סוריאליסטי, הארזים ליבלבו והתמרו. "אתם לא עבדים לעבדים, אתם בני חורין. עוד תבנו בית לה' ".


נטיעת העצים למשכן היתה 👈 נטיעת תקוה מוחשית. אנחנו נגאל, ונבנה בית לה'. הרבי אמר את הדברים בהתרגשות עמוקה.


הארזים הללו נטועים בתורשה היהודית בתוך עצמותינו. עוד נבנה בית לה'.


שבת שלום שמחה ומבורכת 🤗🍷💐

(מעובד משיחת הרבי מה"מ לקו"ש חלק ל"א תרומה ב'')

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מספרים על הצדיק רבי זוסיא שלא היה שומע רע שסיפרו על יהודי. פשוט מתחרש. רבי לוי יצחק מבארדיטשוב היה שומע את הרע. והיה מוצא בו טוב מוסתר. הבעש"ט שמע את הרע. לא טִשְׁטֵשׁ אותו באמצעות טוב. *הוא אהב את הי

יום הולדת שמח. לוּ לוּ לוּ🎈🎊 אבינו הקדום, אדם הראשון נברא בראש השנה א' תשרי, לפני כששת אלפי שנה. ששה ימים לפני אדם נברא העולם ומלואו. אבל *"ראש השנה"* המתין בסבלנות לבריאת אדם. רק אז נקבע. ביום הראש

בַּי בַּי לשנת תשפ"ב, היינו יחד "חתיכת חיים". אבל "הגיע הזמן" להתקדם. נפרדים?! לא, "חודש העיבור" ממשיך איתנו.😊 כמו כל שנה, לתשפ"ב יש תעודת זהות, מאפיינים יחודיים. אחד מרכזי הוא חודש נוסף, *"שנה מעובר