ד"ש מפרשת תצוה🎁
קול פעמונים הפר את הדממה העמוקה. הכהן גדול נכנס להיכל. על שולי מעילו היו פעמוני זהב שהשמיעו קול.
בדרך כלל שררה בהיכל "קול דממה דקה". שְׁקִיטָה חרישית מלכותית. מה לפעמונים וצלצולים בהיכל ה'?!
מסתבר שבבית המקדש שתי דרכים. דרך אחת של שקט, ו"לא ברעש ה' ". ודרך נוספת של *דווקא* רעש וצלצולים.😄
שקט היה ביום כפורים. כהן גדול פושט את מעילו, נפרד מהפעמונים, לובש לבן, ונכנס לקודש הקודשים. כאן אין רע. רק ביטול והתמזגות באין סוף, ששששקט.
אבל בבריחה מֵרָע (שלי), כמו ריצה ממוות, הבריחה נעשית ברעש גדול, "פעמונים וצילצולים". געוואלד....!
בכלל, "אגו" (מגעיל) הוא מרעיש. גם תהליך הִתְנַקּוּת ממנו בַּדֶּרֶךְ לביטול וענווה, מזמין בפנים מלחמות ורעש. כמו עצים עולים באש שמשמיעים פיצוצים בשריפה.
רעש, עוד דרך מכובדת בבית המקדש.😌
למטה מטה, על *שולי* המעיל. נמצאים הפעמונים המרעישים... המתמודדים עם רע פנימי.... כן, אנחנו, נתלים על מעילו של כהן גדול. והוא *מכניס אותנו להיכל!*
עבודת ה"שקט", ביטול מוחלט בקודש הקודשים, עבודה נעלית- הצדיקים.
אבל הבריחה מהרע, "לעשות רעש", פעמונים, גלינג גלינג... לצאת מהגבלות, למצוא אין סוף בנשמה. עבודה יותר נעלית- בעלי תשובה.
אז כן, בית המקדש אינו "מועדון אקסקלוסיבי רוחני צַדִּיקִי". שמור בו מקום גם למתמודדים עם רע. אבל שנתמודד.🤔🤗
שבת שלום שמחה ומבורכת🍷💐
(מעובד משיחת הרבי מה"מ לקו"ש חלק ט"ז תצוה ב')