ד"ש מפרשת שמיני 🎁



ציפייה דרוכה, "הנה זה מגיע" ושוב... נפילה ומפח נפש. ככה שבעה ימים.


הימים ימי חנוכת המשכן. ישראל מייחלים להתפייסות אחרי ה"ברוגז" של עגל הזהב.


משה נביא ה' מקריב קרבנות על גבי המזבח. אבל לא... השכינה אינה שורה במשכן.


"ויהי ביום השמיני. קרא משה לאהרן". ומצווה, "קח לך עגל... והקרב לפני ה' ".


ואז... ההתגלות הגדולה.🙏 "ותצא אש מפני ה' ותאכל על המזבח".


רגשות שמחה, התפייסות, אהבה אין סופיים גואים. "וירא העם, וירונו, ויפלו על פניהם", החתונה הגדולה.


בשבעת הימים הראשונים משה איש האלוקים מקריב את הקרבנות. אבל רק ביום השמיני השכינה שורה, בקרבנות אהרן.


בחתונה יש מי שמביא את החתן לכלה, זה משה השושבין שמביא את המלך. הוא מוריד את התורה מלמעלה. מביא אלינו למטה את האין סוף.


ויש שושבין המלכה, מי שמביא את הכלה לחתן, זה אהרן. הוא מעלה אותנו, מוצא בי את האין סוף. " בהעלותך את הנרות".


"הוי מתלמידיו של אהרן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". למצוא את ה"יהודי" שטמון בׇּנו כבר. שם התכלית העמוקה, שם יורדת האש.


שבת שלום שמחה ומבורכת 🤗🍷💐

(מעובד משיחת הרבי מה"מ לקו"ש חלק ז' עמוד 298)

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מספרים על הצדיק רבי זוסיא שלא היה שומע רע שסיפרו על יהודי. פשוט מתחרש. רבי לוי יצחק מבארדיטשוב היה שומע את הרע. והיה מוצא בו טוב מוסתר. הבעש"ט שמע את הרע. לא טִשְׁטֵשׁ אותו באמצעות טוב. *הוא אהב את הי

יום הולדת שמח. לוּ לוּ לוּ🎈🎊 אבינו הקדום, אדם הראשון נברא בראש השנה א' תשרי, לפני כששת אלפי שנה. ששה ימים לפני אדם נברא העולם ומלואו. אבל *"ראש השנה"* המתין בסבלנות לבריאת אדם. רק אז נקבע. ביום הראש

בַּי בַּי לשנת תשפ"ב, היינו יחד "חתיכת חיים". אבל "הגיע הזמן" להתקדם. נפרדים?! לא, "חודש העיבור" ממשיך איתנו.😊 כמו כל שנה, לתשפ"ב יש תעודת זהות, מאפיינים יחודיים. אחד מרכזי הוא חודש נוסף, *"שנה מעובר