ד"ש מפרשת צו🎁
ביקור קצר בבית המקדש. בעזרה בחוץ היה מזבח אבנים. בנוסף, בפנים בהיכל היה מזבח עשוי זהב.
על המזבח החיצון בערה אש גלויה תמיד, גם בשבת, אפילו בטומאה. "אש תמיד תוקד... לא תִּכְבֶּה".
גם "במקדש הקטן" שלי,😊 יש מזבח. זה הלב, מקום המפגש עם ה'. *ושם צריך אש*.
חום, חַיּוּת והתלהבות בקדושה. חום ורגש לבבי בלימוד תורה, בתפילה, בגמילות חסדים, אשששש!😊
אבל, יש אדם רוחני שכל חייו *"שבת"*. מרומם מהעולם, "רואה אור". הוא יכול לחשוב: אני עסוק בהשגות עליונות. אין לי זמן להתלהבות ו"התרגשויות".
אומרת לו התורה: רוצה השראת שכינה?! אז בבקשה, אש תמיד...אפילו *בשבת*. "תן התלהבות". צא מעצמך.😄
בקצה השני, יש מי שאומר: אני, חלילה, לא שייך לבית המקדש. מנותק מהנושא. אש על המזבח..?! סליחה, "גדול עלי".
אומרת לו התורה: במקדש מדליקים אש גם ב"טומאה". אם תדליק אש *תמידית*, ללא הפסקה. תווכח ש...
ה *"לא"*, כל מה שרע, מפריע, מציק... *"תכבה"*. ה"לא" יתבטל מאליו ללא מלחמות. יתלקח ב"אש טובה", "פִּירוֹמָן דקדושה"😄
שבת שלום שמחה ומבורכת💐🍷
(מעובד משיחת הרבי מה"מ לקו"ש חלק א', צו סעיפים ז'- י"א)