ד"ש מפרשת עקב 🎁
תמונה א':
המוני בית ישראל נוהרים להר הקודש, לבית המקדש. אלוקות אין סופית גלויה, מענגת, סוחפת. השתחוואה פנימית מול גדלות ה'.
תמונה ב':
חורבן הבית, החושך והשקר מבלבלים. הבהמיות והאגו חוגגים בראש חוצות. העיקר טפל והטפל עיקר, *גלות*.
בתוך המציאות המסוכסכת והמסובכת הזו.... הנחת תפילין? הדלקת נרות שבת? אהבת ישראל...? ככןןןן, *כאן* העומק נמצא.
בבית המקדש האירה אלוקות. העונג של הנברא "התערבב" בקשר עם ה'. כאילו הסתיר מעט את נוכחות הבורא.
אבל *דווקא* בגלות, במצב ש"לא בא לי". כאן המצוות הן👈 *רק* בגלל ציווי הבורא! *ה' עצמו לבדו*!
הגלות, איפוא, היא שלב המשך עמוק בקשר עם ה'.
"והיה עקב תשמעון...".
"עקב"- הוא זמן הגלות ("עקבתא דמשיחא"). בחושך אפשר להגיע ל"ברית", "חסד", ו"שבועה" של ה'.
מכאן ממשיכים לפרשת *"ראה"*, ראיה. בסוף זה גם צריך להאיר.🤗
שבת שלום שמחה ומבורכת🍷💐
(מעובד משיחת הרבי מה"מ לקוש חלק ט' עקב א')