top of page

ד"ש מפרשת נח🎁

המבול, מים אדירים הרסניים התפרצו, וכיסו את כדור הארץ. "וַיִגְוַע כל בשר..."

על המים צפה תיבה. בתוכה נח ומשפחתו שמורים ומוגנים.

גם היום, אפשר, חלילה, לְהִבָּלַע במבול. לא של מים. אלא במבול דאגות, פחדים, לחצים... אוי, מה יהיה?!

אבל☝️ברוך ה', גם לנו יש תיבת הצלה.

תיבה יכולה להיות קופסה, מבנה עשוי קרשים. אבל תיבה היא גם מילה (לדוגמה, ראשי תיבות), מבנה עשוי אותיות.

"בוא אל התיבה" היום, זה להיכנס למילים של התורה והתפילה (הבעש"ט). "לבוא" פנימה לגמרי, הלב והמוח.

תפילה כזו נותנת חווית מציאות חדשה. מתברר שהעולם נברא כל רגע מחדש. ולמעשה *הכל* הוא *רק* דיבור אלוקי תמידי.

מתברר שהעולם עצמו, לולי שה' בורא אותו עכשיו, הוא אפס גמור. *אין ממי וממה לפחד*!

ערכת טיפול עצמי בדאגה- תפילה. בכל מקום ובכל זמן, גם בלילה תחת השמיכה. אפשר להתפלל ולצוף מעל.

שבת שלום שמחה ומבורכת🤗🍷💐

(מעובד משיחת הרבי מה"מ לקו"ש חלק א', נח סעיפים ד'-ה')

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

- "יא חתיכת...".😡 - אחי, למה ככה?! - הוא הזיק לי. אני פגוע! - כן, אבל *למה עשית אותו "אלוקים"?!*🤔 כעס כלפי אדם בשר ודם, זה כמו לנשוך את השוט. ולא לראות שמישהו מלמעלה מפעיל אותו. העבריין הפוגע בטיפשו

חושך, עמוד השחר טרם עלה, נכנסו הכּׂהנים לעזרה. ואבוקות של אוּר בידם. הם התפצלו לשתי קבוצות, סבבו את כל העזרה, נפגשו ואמרו, "שלום, הכל שלום"... מתחיל יום בבית המקדש. אבל בשבת אסור לטלטל אבוקה בוערת. מה

עַמֵּנוּ עם תזזיתי. יש בנו חדשנות, מהפכנות, תנועה, כמו שיש בנו אש חסרת מנוחה. מתנועעת תמיד למעלה. האש הזו, ללא שנדע, באה מהנשמה, "נר ה'". היא *בתנועה* תמידית, בגעגועים. שואפת לחזור למעלה, לה' אין סוף

bottom of page