ד"ש מפרשת ויצא🎁
"שֵׂכֶל" זה לא רק חדשנות, "חשיבה מחוץ לקופסה"... "שכל" הוא *ראיית המציאות* "דרך הראש".
שֵׂכֶל זה לשים את עצמי *"בצד"*, ולראות את הדברים *כפי שהם*. לכן שכל חייב להיות בלתי משוחד, *קר*. אדיש לתוצאות המחקר.
משם *מסקנות* השכל גולשות ללב, *אלי*. אני אוהב ומתקרב או שונא ומתרחק,.... נהיה חם. "העסק" מתחיל לחיות.😀
אבל עדיין ההתרגשות מתחילה, מנוהלת ומווסתת עפ"י "מִיסְטֵר שכל" בפנים. וכך ראוי. אחרת ההתלהבות תהיה להבות אש או נחשולי סופה הרסניים
זה הסדר "הנורמאלי", קודם מתחילים עם התבוננות בשכל, ואח"כ מרגישים את מה שמבינים. אבל לפעמים צריך *להתחיל עם הלב*.
זה קורה כשיש בי או בחוץ חומות כבדות שחוסמות את הקשר עם ה' ותורתו, נראות בלתי ניתנות למעבר
כאן *מתחילים עם הלב*. משחררים ברקסים, "עזוב שכל". בלי חשבון, לשמוע את הלב צועק מעצם הנפש *ללא הגבלה*, "אני יייייהודי"!
"בגדול" גברים מסתדרים יותר עם למידה שכלית, מנותקת רגשית. נשים יותר בקליטת הלב.
יעקב אבינו הקדים *זכרים לנקבות*. "ויקם יעקב וישא את בניו (ואח"כ) את נשיו על הגמלים". מתחילים עם עבודת המוח. ואח"כ מגיעה עבודת הלב. זה הסדר הרגיל.
אבל עשו הקדים *נקבות לזכרים*. "ויקח עשו את נשיו (ואח"כ) ואת בניו...". רמז למקום החשוך של עשו. שם צריך להקדים את הלב, מסירות נפש מעל השכל.
שבת שלום שמחה ומבורכת🤗🍷💐
(מעובד משיחת הרבי מה"מ לקו"ש חלק ל' ויצא ג')