ד"ש מפרשת ויצא 🎁

ד"ש מפרשת ויצא 🎁


אני כבש? לא נשמע אטרקטיבי. 😆

אבל מה לעשות?! ישראל נקראים צאן, וה' רועה.


לדימוי שלנו מתאימים מרדנות, תעוזה. להיות "צאן" צייתן?! אווו לא! אבל עם חכם ונבון, שמעו נא.


התובנות המופלגות, הקריירה הרוחנית, חביבים לפני ה' כמו אבא שמתפעל מהקישקושים של בנו התינוק. אבל ה' לעצמו מרומם מעל הכל.


לגעת במקום הזה, אי אפשר באמצעות מה שאני. ההיפך, רק על ידי מה שאני "לא". להאבד מול גדלותו האין סופית. לומר: אבא אני שלך. להיות "הצאן שלו".


יעקב אבינו עסוק במרעה צאן שנים רבות. משם נתעשר "ויפרוץ האיש מאוד מאוד". כי דווקא ה"אני לא", הביטול, מפנה מקום לגדלות האמיתית להתפרץ.


אזהרת מסע! בספורי הפרשה מככב הצאן. גם בבריחה מלבן, יעקב ממלט ראשית את צאנו. כי ביטול זה הבסיס. אבל... ☝️


בהודעה ששלח יעקב לעשו, יעקב מספר על רכושו, "ויהי לי שור... צאן", כאן השור ראשון. כי עשו הרשע צריך לפגוש ביעקב קודם עוצמה ותקיפות (שור) .


עם זאת, יעקב שילם בצאן על מנת לקנות שוורים. ללמדנו, התקיפות איננה ערך לעצמו. היא נולדה מהביטול לה'. התוקף האלוקי שמאיר בביטול.


שבת שלום שמחה ומבורכת 🤗🍷💐

(מעובד משיחת הרבי מה"מ לקו"ש חלק ט"ו שיחה ד')

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מספרים על הצדיק רבי זוסיא שלא היה שומע רע שסיפרו על יהודי. פשוט מתחרש. רבי לוי יצחק מבארדיטשוב היה שומע את הרע. והיה מוצא בו טוב מוסתר. הבעש"ט שמע את הרע. לא טִשְׁטֵשׁ אותו באמצעות טוב. *הוא אהב את הי

יום הולדת שמח. לוּ לוּ לוּ🎈🎊 אבינו הקדום, אדם הראשון נברא בראש השנה א' תשרי, לפני כששת אלפי שנה. ששה ימים לפני אדם נברא העולם ומלואו. אבל *"ראש השנה"* המתין בסבלנות לבריאת אדם. רק אז נקבע. ביום הראש

בַּי בַּי לשנת תשפ"ב, היינו יחד "חתיכת חיים". אבל "הגיע הזמן" להתקדם. נפרדים?! לא, "חודש העיבור" ממשיך איתנו.😊 כמו כל שנה, לתשפ"ב יש תעודת זהות, מאפיינים יחודיים. אחד מרכזי הוא חודש נוסף, *"שנה מעובר