ד"ש מפרשת ויחי🎁
"פילגש בגבעה", טרגדיה שנצרבה בזיכרון היהודי כאחת הכואבות ביותר, מלחמת אחים.
איש לוי נטה ללון בגבעת בנימין. אנשים בני בליעל התעללו באשתו עד מוות.
אנשי בנימין סרבו להסגיר את הרוצחים, פרצה מלחמת אחים נוראה. רבבות רבבות נפלו, אחים ביד אחיהם,
בנימין נוּצַּח, המלחמה הסתיימה. בהיותם עדיין מדממים, *נשבעו* ישראל, "איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה".
שרידים מעטים נותרו מבנימין... ללא נשים. השבט כמעט קט הוכחד.
חרטה עמוקה אחזה בישראל. "ויבכו בכי גדול". מה עושים?! איך יוצאים מזה?!
המוצא נמצא, אסור *לתת* לבנימין נשים. אבל הם *יקחו מעצמם*.
היה זה בט"ו באב. בנות ישראל יצאו במחול כרמים מתוזמן. ואנשי בנימין ללא הדברות עם הוריהן, *חטפו* להם כלות.
על שם השעה הזאת, יעקב ברך את בנו בברכה, "בנימין זאב יטרוף", זאב חוטף.
נשמע אַלִּים🤨. *לחטוף זו ברכה?!?!* כן, כאן זו ברכה עלאית! חטיפה זה שם הסיפור. שמעו!
אנשי בנימין הגיעו אז לשיא השפל, הרוע בפנים לָפַת אותם, התמזגות ברע.
הם היו צריכים לגלות בתוכם כוחות על אנושיים, כוחות של זאב חייתי, לקרוע ולחטוף את *עצמם* ממלתעות הרֶשַׁע.
החזרה בתשובה שלהם הרימה אותם למקום חדש לגמרי... ותפנית, אחיהם מתפיייסים ופועלים להצילם.
"זאב טורף" זה הכח שלי "לחטוף", לחטוף את עצמי מכלא ההרגלים הרעים,
לחטוף את הטוב שטמון ברע. שומעים את הזאב?!🤗
שבת שלום שמחה ומבורכת🍷💐
(מעובד משיחת הרבי מה"מ לקו"ש חלק כ"ה ויחי ב')