top of page

ד"ש מפרשת בשלח🎁

מליוני בני אדם ברחו ממצרים. נמצאים במדבר צחיח. הצֵּידה שלקחו נאכלה עד תום. מצב נואש. ואז...

"ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים", לחם הפלא, "מָן". ככה ארבעים שנה.

כל יום מידי בוקר, אבותינו אספו מָן. הזריזים הספיקו יותר, הָאִטִּיִּים פחות.

אבל בַּחזרה לָאוהל, במטבח, נמצאה כמות *שווה* לכל נפש, "עומר לגולגולת".

במאבקי החיים על בריאות, פרנסה, אפשר לחשוב ולהרגיש שהם פרי יוזמה שלי, חריצות שלי, פיקחות שלי.... קל לטעות.

המן מלמד שאת הברכה *ה' נותן*. העבודה שלי היא כלי בלבד לקבל ולאסוף את השפע שבא *מלמעלה*. איני יכול *להוסיף* מאומה.

עוד מלמד המן. גם במדבר שומם חסר סיכוי. אין במה להאחז. ה' ראה ופרנס *כל אחד ואחד*.

מול המדבר, פחדים וחרדות. אולי יחסר לי, אולי אֶחְלֶה, ואולי.. ה' ידאג לי. *אני בטוח*.

ואם נשאל, ביטחון זה מִנַּיִן? התשובה היא מִנֵּיהּ וּבֵיהּ. *בגלל* הביטחון האיתן בה' שיהיה לי טוב, יהיה לי טוב.🙏

המן, לחם אמונה, ולחם ביטחון.

שבת שלום שמחה ומבורכת🤗🍷💐

(מעובד משיחת הרבי מה"מ חלק כ"ו בשלח ב')

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

- "יא חתיכת...".😡 - אחי, למה ככה?! - הוא הזיק לי. אני פגוע! - כן, אבל *למה עשית אותו "אלוקים"?!*🤔 כעס כלפי אדם בשר ודם, זה כמו לנשוך את השוט. ולא לראות שמישהו מלמעלה מפעיל אותו. העבריין הפוגע בטיפשו

חושך, עמוד השחר טרם עלה, נכנסו הכּׂהנים לעזרה. ואבוקות של אוּר בידם. הם התפצלו לשתי קבוצות, סבבו את כל העזרה, נפגשו ואמרו, "שלום, הכל שלום"... מתחיל יום בבית המקדש. אבל בשבת אסור לטלטל אבוקה בוערת. מה

עַמֵּנוּ עם תזזיתי. יש בנו חדשנות, מהפכנות, תנועה, כמו שיש בנו אש חסרת מנוחה. מתנועעת תמיד למעלה. האש הזו, ללא שנדע, באה מהנשמה, "נר ה'". היא *בתנועה* תמידית, בגעגועים. שואפת לחזור למעלה, לה' אין סוף

bottom of page