ד"ש מל"ג בעומר 🎁
"הדעה שלך מפריעה לי". איך ממשיכים מכאן? קיימות מספר אפשרויות.
לפתח אדישות. בסגנון "לא איכפת לי ממך, סע לשלום". לתלמידי רבי עקיבא זה לא עבד. הם היו *חדורים באהבת ישראל שלמדו מרבם*. אדישות?! ממש לא!
קיימת אפשרות נוספת. לעטות מסיכה מנומסת. בפה לומר "אני מכבד את זכותך לדעה". ובלב לומר "זכותך לבלבל במוח". אבל לתלמידי רבי עקיבא, אנשי האמת, מסיכות לא התאימו.
עוד אפשרות לכבד, לפנות מקום לדיעה שונה. כי "הרבה פעמים כבר אכלתי ת'כובע". ו"אולי... אני הטועה". 🤔 אכן אפשרי, אבל לא לתלמידי רבי עקיבא.
הם למדו תורה במסירות נפש, והיו חדורים לחלוטין במה שהבינו. לא נשאר בתוכם אפילו קמצוץ מקום לדעה שונה.
*הם לא יכלו* באמת לחוש כבוד זה לזה... והמגיפה הכתה בגדולי עולם אלו.
אחד מחמשת התלמידים שנותרו חיים, היה רבי שמעון. היה לו מקום וכבוד גם לדעת חבריו.
סודו של רבי שמעון. הוא במיוחד היה קשור עם איש הפלאות, *רבי עקיבא*.
רבי עקיבא היה עבד ה'. בכח זה הוא היה יכול להיות במקומות סותרים, גם למעלה ("נכנס לפרד"ס בשלום") וגם למטה ("ויצא בשלום").
רבי שמעון יותר מכולם התקשר וקלט את פנימיותו של רבי עקיבא. וכך גם עבודתו היתה לא מוגבלת.
לכן היה רבי שמעון יכול להיות *מלא* מהדעה שפסק כמותה להלכה, ועם זאת, לראות את *חכמת ה'* מאירה בדעת חבריו שהיתה שונה.
מה איתי? האם אני יכול להיות חדור בדעתי, ולכבד באמת דעה מנוגדת?! עד כמה אני קשור עם רבי עקיבא? 🤔😊
(מעובד עפ"י שיחת הרבי מה"מ לקו"ש חלק כ"ב ל"ג בעומר)
שבת שלום שמחה ומבורכת 💐🤗🍷