top of page

ד"ש מחג שבועות 🎁 מאת הרב פנחס

עיתות משבר, אנחנו מצטופפים יחד, מתכנסים לגוש אחד. האש בחוץ מורידה את הלהבות בפנים. מוצאים עצמנו באופן טבעי כתף אל כתף.


כן, נכון ש"חזקים יחד". וגם ש"אנחנו עם אחד". ועוד ש"רק יחד ננצח". אבל יש כאן הרבה יותר.


כמו גוף. האם הוא שתי ידים, שתי עיניים... ?! לא!!

הידיים, הלב.. הם "איציק" "יוסי"... אחד.


חתכנו ירקות, בטעות הסכין פגעה בַּיׇד. האם יד ימין פגעה ביד שמאל ?! לא!! אני פגעתי בעצמי. כל האיברים מהות אחת.


כך, עם ישראל, כולנו איברים בגוף יהודי גדול אחד. כולנו בפנים, בתוך הנשמה, מהות אחת.


מהמקום המרומם הזה, בתפנית חדה.

"חתיכת אידיוט, אגואיסט..." ברקע צפירות כעוסות, יאללה תזוז מהכביש. 😡 ואיפה האחדות איפה?!


אבל לא להתבלבל. הכעס (שנאה?!) הן עטיפות. תחתן מסתתרת מהות אחת... אני. אז, מה ההיגיון שאפגע בעצמי?! 🤔


הקשר שלנו הוא בודאי עבודה על תקשורת טובה, ראיה אמפטית... חשוב, אפילו קריטי, אבל לא די.


הקשר בה"א הידיעה הוא עבודת קילוף, לצלול בתוכי, למצוא שהסולידריות היהודית היא פגישה שלי עם עצמי.


אבל את העיקר עדיין לא אמרנו. 👈 פתגם הרבי הזקן: ואהבת לרעך כמוך הוא הכלי ל"ואהבת את ה' אלוקיך". כי החיבור שלנו בא מהנשמה. ובנשמה ה' נמצא.


במילים פשוטות, רוצה למצוא את ה'? תהיה טוב עם חברך!


אבותינו מגיעים למדבר סיני לקבל את התורה. "ויחן שם ישראל נגד ההר". "ויחן" לשון יחיד. כאיש אחד בלב אחד. ככה מקבלים את התורה.


חוויה אישית: היה זה יום שישי קיצי בשנת תשמ"ב (1982). הרבי מליובאוויטש חזר מביתו קודם שבת לבית מדרשו.

עמדתי קרוב לכניסה מוסתר אחרי גדר אבן. איש לא היה ברחבה. על שביל הכניסה המתינו לרבי שלושה חסרי בית, הכרתי אותם היטב.


הרבי נכנס בזריזות, ומיד נוצר חיבור. לאחד הרבי הצדיע, לשני עשה תנועת עידוד, לשלישי חייך חיוך של השמש בצהרים.


הוא לא הציע להם דולר. והם לא בקשו. היתה זו שיחה עם אנשים ש"מחירם בשוק" אפס. שיחה פנימית שאיש לא יבין.

הרבי כמו אמר אמר אני רואה אתכם. אתם חשובים בעיני. פתאום בהבזק אור התגלה ה"אחד".


שבת שלום וחג שמח, קבלת התורה בשמחה ופנימיות 🤗🍷💐

(מעובד משיחת הרבי מה"מ לקו"ש חלק ב' במדבר סעיפים י"ג- י"ט)

לזכות חתן הבר מצוה האהוב יחיאל שיחי' הלוי סגל



נכתב על ידי הרב פנחס סטזגובסקי - קריית גת





13 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

בארצם הם היו בני חורין מכובדים. אבל רעב אילץ אותם לרדת למצרים. בתהליך זוחל, אט אט, נכרכו כבלי עבדות על צווארם. בני יעקב מצאו עצמם עבדים עלובים לפרעה. ירידות, בדרך מופלאה מבינתנו, הן קרש קפיצה, הכנה לז

bottom of page